"אולי לא עשיתי מספיק", אומר ר' נפתלי והעיניים שלו כבושות בקרקע. האחים שלו, גם הם קרועי בגדים ויושבים על הכסאות הנמוכים, נזעקים.
"עשית כל מה שאפשר לעשות!" הם אומרים, מאמינים לגמרי במה שהם אומרים. נפתלי התמסר כל כך לאבא. אבא ז"ל חי אצלו בשנותיו האחרונות. גם במצבים הקשים והסיעודיים – נפתלי היה סביבו כל הזמן. מה פתאום הוא מדבר כך?
אבל נפתלי מרגיש את התהום פעורה בינו לבין האחים שלו. הם באו לביקור, במקרה הטוב פעם ביום. לעיתים רק פעם בשבוע. הם לא יודעים שהטיפול באבא היה כרוך ברגע-אחרי-רגע, ולפעמים כל כך קשה היה להיות סבלני, רך, מכבד…בתקופת חייו האחרונה אבא סבל מאד, ולעיתים היה קצר רוח, והיו ימים שלא היה צלול כל כך וביקש כל דבר פעמים רבות, ו – – – –
גם האחים שלו, ממקומם, מרגישים את התהום הפעורה. רק מסיבות אחרות. "נפתלי נתן את כל החיים שלו עבור אבא", חושב צבי לעצמו, חרש. "גם אם הוא טעה או החמיץ משהו, עדיין הוא עשה מעל ומעבר. ואני? איך אני מסתכל במראה? הלא היו שבועות שבקושי קפצתי לכמה שעות פה ושם…".
וגם הלב שלו כבד. כל כך כבד.
אבא היה יהודי יקר, והם חבים לו הכל בעולם. השנים האחרונות היו קשות מאד. רגעים של צלילות לצד רגעים של פכחון ופקחון. כל אחד מהם נשאר עם טעם לוואי. הלוואי שהיו זוכים בעוד נתחים מהמצווה היקרה הזאת. הלוואי. הלוואי שלא היו נשארים רגשי אשם ונקיפות מצפון. הלוואי – – –
"עשיתי בשביל אבא שלי ככל אשר הצלחתי בחיים חיותו", אומר נפתלי לחברו הטוב, כאשר הוא חוזר בתום ה'שבעה' אל הכולל. העינים שלו מעפעפות מהר, כדי לא להראות בחולשתו. "אולי יש משהו שאני יכול לעשות עבורו אחרי פטירתו, כדי לכפר, כדי להוסיף, כדי למלא… למלא בעיקר את החלל שבליבי, אבל בצורה כזאת שתיטיב אתו, נוחו עדן?"
ר' שמואל, שיושב במושב שלפניהם ושומע את כל השיחה, מציע לו את 'משנתכם'.
"לומדים את כל המשניות ביום אחד", הוא אמר לו, ונפתלי מרגיש שהדברים מדוייקים עבורו. "מאתיים ועשרה אברכים חשובים, לומדים ביום אחד, באותן שעות ממש, את כל הש"ס… זהו פרוייקט אדיר שלא כל אחד זוכה לו…לא כל נשמה זוכה שילמדו את כל המשניות עבורה בבת אחת. זהו ענין עצום"
"מה זה? תספר לי על זה!" מבקש נפתלי והלב שלו כמעט מתפרץ.
"מרן ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי גרשון אידלשטיין זצוק"ל, אומר כי לימוד ש"ס משניות הוא עילוי הנשמה הגדול ביותר לנפטר… ואם עושים את זה ביום היארצהייט – בוודאי, אפילו בשבת!"
נפתלי שמע- וקלט. מכאן היתה הדרך קצרה.
והפתרון….
"אני רוצה שילמדו את כל המשניות בתאריך י"ב בחודש", הוא אמר עוד באותו ערב ל'משנתכם'. "בחודש הזה, בחודש הבא… עד סוף השנה הראשונה, בינתיים. י"ב זה תאריך הפטירה של אבא שלי וכל חודש מחדש הוא כמו יארצייט קטן. זה מאד חשוב לי".
ו'משנתכם' יצאו לדרך. בתאריך י"ב לחודש, שחל ימים ספורים לאחר אותה שיחת טלפון, מאתיים ועשרה אברכים למדו משניות. המערכת האלקטרונית החכמה עקבה אחרי ההודעות שהתקבלו מאת הלומדים, והאחראי דאג לוודא שהמשניות נלמדות בקצב הנכון. באותו יום, החל מהשקיעה ועד לפני השקיעה שלמחרת, נלמד כל הש"ס-משניות – לעילוי נשמתו של האב. באותו יום היה ר' נפתלי שרוי במתח עצום, וגם בשמחה עמוקה כל כך שהפתיעה אותו. האם באמת יילמד כל הש"ס בו ביום? האם הוא יזכה להעניק לאבא שלו את המתנה הזאת? באותו יום הוא לא יכול היה לחשוב על שום דבר אחר.
מאוחר יותר, הוא שמע שהאחים שלו, כל אחד בנפרד, רכשו את הזכות הזאת עבור אבא. כל אחד בירר במקום שלו, בעירו ובמקומו, מהי הזכות הגדולה שאפשר לעשות עבור הנפטר, וכל אחד מהם הגיע לאותה תשובה – 'משנתכם', הזכות שבה נלמדות כל המשניות ביום אחד, על ידי מאות תלמידי חכמים גדולים – היא הזכות העצומה ביותר שאפשר לעשות עבור הנפטר, שכבר לא יכול לעזור לעצמו…הדבר הענק שאפשר לתת להורה אחרי המאה ועשרים שלו, ואי אפשר לעשותו בשום דרך אחרת…
אם אתם רוצים באמת לעשות משהו עבור יקיריכם –
יש לנו כל כך מעט דרכים להעלות את יקירנו מדרגה לדרגה, בעולם הבא! בעודם כאן, אנחנו יכולים לעשות עבורם כל כך הרבה. חיוך, מעשים פעוטים, עזרה של מה בכך. אנחנו יכולים לשמח ולכבד, לרגש ולהעצים, להיטיב ולהקל. כאן, הם גם יכולים לעשות עבור עצמם… מצוות צדקה שעולה פרוטות אחדות – וכמה בכה עליה הגאון מוילנה! אבל כאשר נשמתם של היקרים לנו נפרדת מגופם והם עולים לעולמות עליונים – שם אינם יכולים לעשות עבור עצמם מאומה, ולשם – גם אנחנו איננו יכולים להגיע ולסייע להם…
שם אפשר להעלותם רק על ידי זכויות ומעשים טובים, ותלמוד תורה כנגד כולם. נשמה – אותיות משנה, כי סגולה גדולה היא ללימוד משניות להעלות את הנשמות מדרגה לדרגה, מהיכל להיכל, מעולם לעולם.
המתנה הגדולה ביותר ליקירנו ז"ל
וככל שגדולה זכות לימוד המשנה לאורך כל ימי השנה, זכות עצומה עד אין תאור יש כאשר לומדים את כל המשניות בבת אחת, באותו יום עצמו של היארצהייט, ואי אפשר לשער כלל כמה עילוי נשמה, וכמה גדולה הזכות שיש לנשמות מכך – — זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לנפטר, ככל הידוע לנו! המתנה הגדולה ביותר, ביום שהוא הכי מצפה לה, וזכותה עד אין חקר!
ואת הפרוייקט האדיר הזה, שלא יכול בשום אופן לעשותו אדם לבדו, עושים דרך ארגון 'משנתכם'.
מערכת כל כך מתוחכמת, שמאפשר מעקב בזמן אמת, בדיוק נמרץ, וגיבוי למקרה של תקלות, מבטיחה שכל ששת סדרי המשנה יילמדו באותו יום, בלי החמצות. כל הלומדים הנם תלמידי חכמים שתורתם אומנותם בכל ימות השנה, ואת לימוד המשניות הם עושים מתוך כוונות גדולות והתעוררות עצומה להביא קורת רוח ועילוי נשמה לנפטר.
וכך, פעם אחר פעם, זוכים אנשים להביא עילוי נשמה עצום כל כך ליקירם.
נשמה של ילד בן שש
"אני רוצה שילמדו משניות לזכותו של הילד שלי", אמרה אישה בטלפון, והקול שלה רטוב מדמעות. "הוא לא הספיק ללמוד הרבה משניות… הוא היה חולה כמה שנים. את המעט שידע – הוא שינן שוב ושוב. אני בטוחה שבעולם העליון טוב לו, אבל אהבת האם שבי שכל כך רוצה להשפיע עליו – חנוקה… זה משהו שאני יכולה לעשות עבורו". ילד בן שש, שמראהו הניבט מן התמונה ממיס את הלב. ללא ספק היתה לו נשמה גבוהה, והנשמה הזו תעלה עילוי אחר עילוי, כאשר מאתיים ועשרה אברכים ילמדו עבורה בבת אחת, ביום היארצהייט, שהוא יום גדול לנפטר ולבני משפחתו.
"אבא שלי נהרג בשואה", אומר יהודי מבוגר ל'משנתכם', והקול שלו רועד קצת. "אין לנו תאריך יארצהייט, אין שנה, אין קבר. יודעים שהוא נלקח באקציה, וכל מי שהיה שם נשלח לאושוויץ… אבל בשמיים בטוח יודעים מתי היום הנכון". הוא מבקש שילמדו את כל המשניות באותו יום, ביום שלא לומדים עבור אף אחד אחר. כשהוא שומע לבסוף באיזה תאריך יצא הלימוד לפועל, הוא מתחיל לשמור את היום הזה כיום היארצהייט של אבא שלו. השם יקום דמו. ברור לו שהשם כיוון את השעה, כדי שהלימוד ייצא בדיוק ביום בו נרצח האב על ידי הנאצים ימח שמם.
"אבא שלי נפטר הערב", אומרת אישה, ובין פרצי בכי אחד למשנהו היא מצליחה לומר את מבוקשה. "ההלויה כבר היתה, הוא נפטר בקיצור ימים, והשאיר גם יתומים צעירים. עוד אין נכדים שיודעים ללמוד משניות. אנחנו מבקשים שילמדו עבורו את כל המשניות בכל אחד מימי השבעה…"
בכל אחד מימי השבעה!
אין זכויות כאלה – – –
תחשבו על זכותו העצומה של היהודי הזה, שבכל אחד מימי השבעה שלו לומדים עבורו את כל המשניות! בכל אחד מימי השבעה, מאתיים ועשרה אברכים יקרים לומדים, בבת אחת, את כל הש"ס משניות עבורו! איזו זכות היא לנפטר, איזו זכות היא למשפחה – – –
"אבא שלי קבור בין גויים", אומר יהודי ל'משנתכם'. "היינו גרים בעיר קטנה בארצות הברית, במדינה רחוקה, בין הגויים. הוא נשאר שם… נקבר בחצר הבית בו גרנו. לימים מכרנו את הבית ועלינו ארצה, והוא נשאר שם. פעם בכמה שנים אני נוסע לפקוד את הקבר ולשמור שלא יהרסו… אבל הוא היה יהודי טוב שעשה ככל יכולתו כדי שילדיו לא יתבוללו בגויים, מגיע לו… ואני לבדי נותרתי שומר מצוות, אני צריך עזרה". מאתיים ועשרה אברכים יקרים ילמדו לעילוי נשמתו ביום היארצייט שלו את כל הש"ס. אין ספק שנשמתו עולה ממדור למדור בגן עדן. שוב איננו אי שם בין הגויים, כי בין הלומדים ובחיק התורה הקדושה תהיה מנוחתו.
ויהודי אחר, שלמד כל ימיו בהסתר ובצנעה, זכה שילמדו עבורו כמה וכמה פעמים במשך השנה הראשונה לפטירתו. בכל עת שילדיו הצליחו לאסוף את הסכום, הם שבו ותרמו לעילוי נשמתו.
אי אפשר להאמין כמה טוב עושה התרומה הזאת. כמה אושר היא מביאה, כמה סיפוק, כמה אור ושפע. יש דברים שהם למעלה מן השמש. אי אפשר להבין אותם עד שלא מנסים. כל ש"ס משניות ביום אחד, לעילוי נשמה – הוא הדבר הכי גדול שאתם יכולים לעשות עבור יקיריכם. אתם חייבים זאת לעצמכם, אתם חייבים לזאת עבורם. גם אתם זכאים לזכויות העצומות האלה!
כתבה 2
מי אתם, ארגון 'משנתכם'?
עלוי הנשמה – במשנה
השם המלא של הארגון הנו "משנתכם עולה למעלה", מה שמזכיר לנו שהנשמות שלנו, בכל עת, מתקדמות לקראת חיי הנצח. אנחנו כאן לזמן קצר או ארוך, לכל היותר מאה ועשרים שנה, ואז הנשמה פורשת מן הגוף הגשמי, וחוזרת חזרה אל צור מחצבתה.
"עיקר עילוי הנשמה הוא בלימוד משניות" מלמד אותנו האר"י הקדוש זיע"א, כי נשמה – אותיות משנה. הנשמה זקוקה למשנה כדי להתעלות מעלה מעלה, להתקרב אל בוראה, לשבת בהיכלות עליונים ולהנות מזיו השכינה.
ומשניות, כמו שכולנו יודעים, ניתן ללמוד רק כאן, בעולם העשייה. בעולם העליון אי אפשר כבר להשיג עילוי נשמה. כל מה שלומד אדם בחיים חיותו – נשמר לו לקנין נצח, אולם כשהוא מסיים את תפקידו כאן ועולה, שוב אין לו יכולת לקדם את עצמו.
וכאן נכנס לתמונה ארגון 'משנתכם'.
מאתיים ועשרה אברכים יראי שמיים, בקיאים בלימודם, ערוכים בכל עת לקבלת הקריאה שלכם. כל אחד מהם אחראי על מספר פרקים, שביחד משלימות את כל הש"ס. כל אחד מהם למד את הפרקים הללו לעומקן, והוא בקי בהן. כאשר מגיעה קריאה, כל אחד מהאברכים הללו לומד את המשניות 'שלו', לומד בהתעוררות ובכוונה באותו יום עצמו, לעילוי נשמת הנפטר המדובר.
כל הסכומים הנתרמים – מגיעים לצדקה, וזו זכות שכל גדולי הפוסקים עומדים עליה, לתת צדקה עבור נשמתו של הנפטר. ולא סתם לצדקה, אלא למשפחות שבגלל מצבן הכלכלי אינן יכולות לאפשר סיוע לבניהן בלימוד הגמרא, ובאמצעות התמיכה הזאת – זוכים הילדים לעזרה וקידום בלימוד. בדרך המופלאה הזאת, ארגון משנתכם מאפשר לכם להגיע לשלוש זכויות אדירות בעת ובעונה אחת! גם לימוד משנה, גם נתינת צדקה, גם לימוד תורה!
כל המשניות ביום אחד!
כדי למנוע תקלות, הורכבה מערכת חכמה שעוקבת בכל עת אחרי קצב ההתקדמות. כל אברך מודיע למערכת, באמצעות המערכת הטלפונית, כמה פרקים כבר למד. האחראי מקבל את המידע ומוודא שכל האברכים לומדים… המערכת 'חכמה' כל כך, שהיא מזהה עיכוב החל משעה אחת עשרה בבוקר, ואם אברך כלשהו לא הודיע על פרקי המשניות שלמד, היא שולחת הודעת תזכורת, ובו –בזמן מיידעת את האחראי. מעגל שני של אברכים, תלמידי חכמים אף הם, משמש כגיבוי לשעת הצורך. אם חלה תקלה כלשהי במעגל הראשון, תכנס מיד לפעולה המערכת החכמה ותודיע לאברך המתאים מן המעגל השני מה עליו ללמוד. כמובן שהאחראי מטעם הארגון עומד על המשמר, ומוודא לאורך כל הדרך שכל המשניות אכן נלמדו כפי שהובטח.
עד היום, כשנה מאז שהארגון החל לפעול, כבר נרשמו מאות אנשים (!) ומאות נפטרים זכו לעילוי נשמה עצום, שבו כל הש"ס-משניות נלמד לעילוי נשמתם ביום היארצהייט שלהם, שהוא היום החשוב לנפטר.
את הסיום מספר מאתיים (!!!) – מאתיים פעמים של ש"ס משניות שלם, בו ביום, ערכו בביתו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, לעילוי נשמת חותנו מרן הגרש"י אליישיב זיע"א. את ההתרגשות שם קשה לתאר – – –
מעמד נוסף, מרגש ומפעים גם הוא, נערך בחדרו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, לעילוי נשמת אביו כ"ק האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' זיע"א…
בדחילו וברחימו ניגשו מאתיים ועשרה האברכים לסיים את המשניות האחרונות, כל אחד במסכתות שלו, ובכך בא לידי סיום ש"ס משניות שלם, שנלמד ביום היארצהייט, בקדושה ובטהרה, בהתעוררות ובכוונה – בו זמנית.
ואת הנכס העצום הזה – אי אפשר לעשות לבד…
רק עכשו אפשר…
בעבר, כבר היו מספר נסיונות ללמוד את כל הש"ס על נפטרים מיוחסים בימי היארצהייט שלהם. הרבה עמל הושקע כדי לוודא שכל אחד מן הלומדים יודע את אשר הושת עליו, וכולם ערוכים. בכל אחת מן הפעמים (!) הוברר לאחר מכן כי היו תקלות, וכי המשימה לא הושלמה. משניות אלו או אחרות חסרו, והמכלול לא יצא אל הפועל.
הפעם הראשונה הידועה לנו שהצליחו ללמוד ש"ס משניות שלם ללא שום חסר, היא בנסיונות ההרצה של ארגון 'משנתכם'. האפשרות הטכנולוגית לעקוב בזמן אמת אחר הלימוד, ולוודא שהכל מתבצע על הצד היותר טוב – היא אפשרות קסומה, שזכתה להביא לעולם את המתנה הענקית הזאת.
ולכן, משום גודל הזכות, גדולי ישראל מיהרו לתת את חותמם על הפרוייקט האגדי הזה.
בדוק ומנוסה, ובאחריות!
הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א בדק את הענין במשך חודשיים. הוא לא ויתר על שום חוליה בדרך, ועקב לראות שהמערכת אכן מתפקדת ללא דופי, בלי תקלות, בלי החמצות. אנשים תורמים כי הם רוצים ש"ס שלם – והם צריכים לקבל ש"ס שלם, בלי חלקים חסרים. וזה אכן מה שהם מקבלים. הוא גם בחן את האברכים הלומדים, גם את אלו הלומדים את המסכתות הקשות שבש"ס, כדי לראות שהם לא רק 'אומרים' את המשניות שלהם, אלא אכן לומדים אותם היטב. הוא גם עקב אחר הכספים הנכנסים מן התרומות, וראה את התוצאות המופלאות שלהם, שהם זכות נדירה בפני עצמה: ילדים ונערים זוכים לסיוע מקצועי מתוך קרבה ומאור פנים, מתוך הבנה לקשייהם וידע איך להביאם חזרה לרמת כתתם. כל ילד שזוכה לסיוע הזה – הוא תלמיד חכם עתידי, שניצל ברגע האחרון מלשקוע ולהפסיד את עתידו התורני!
תוצאות המעקב היו כה משביעות רצון, ורבי יעקב מאיר שליט"א כתב ל'משנתכם' מכתב המלצה נלהב, המופיע בגליון זה.
גם גדולי הדור האחרים הביעו את אמונם בארגון 'משנתכם' בדרך הפשוטה והברורה ביותר: הם ערכו את ה'סיום' לעילוי נשמת קרוביהם – אצלם בחדר!! המטרה היתה שקופה לגמרי: הציבור צריך לדעת שהאפשרות הזאת קיימת, ומי שבאמת אכפת לו מעילוי הנשמה של יקירו – יכול במחיר השווה לכל נפש לזכות ולזכות…
והארגון, שבתחילה היה נראה כמו חלום רחוק שלא יתגשם לעולם, הפך להיות עובדה קיימת. כמעט בלי פרסום, מפה לאוזן, הלכו השמועות בין האנשים. הסיפורים שהביאו את המתקשרים היו בחלקם מרגשים ובחלקם מרטיטים. צעירים שנפטרו בלי להשאיר אחריהם המשך בעולם הזה, אנשים שביקשו את מחילתם של הוריהם נוחם עדן, אלמנים לעילוי נשמת נשותיהם, ואלמנות לעילוי נשמת בעליהן. נפטרים שזה עתה עזבו את העולם, ונפטרים שנלקחו לבית עולמם לפני שנים ארוכות, אבל לא זכו שילמדו משניות לעילוי נשמתם. עוד סיפור ועוד אחד, עוד 'יום' של גיוס כללי, וש"ס שלם של משניות נלמד לעילוי נשמה, ועוד 'יום' שבו יוצא הפרוייקט אל הפועל..
מאות פעמים בשנה אחת!
כי מי שמבין את עוצמת הנתינה הזאת, אינו יכול שלא לעשות זאת עבור יקירו לפחות פעם אחת. לפחות פעם אחת להעניק לו, ז"ל, את הזכות שילמדו עבורו משניות באותו יום עצמו, את כל הש"ס – – –
ויש כאלה שביקשו עבור יקירם כל יום במשך השבעה, כל חודש במשך השנה, כל שבת מברכים בתקופה הראשונה, בימי ההולדת, בימי נישואי צאצאים, בימים שהיו קריטיים למשפחתו של הנפטר, והם ביקשו שיפעל עבורם בעולם העליון, ובימים נוספים…
כמה הכרת הטוב יש בתרומה כזאת! כמה עילוי נשמה, כמה חסד של אמת, עבור נפטר שכבר לא יוכל להחזיר טובה… וכמה גדול האושר להסב ליקרים לנו את הטובה שהיא טובתם באמת, יותר מכל מצבה או הספד, יותר מכל צדקה, יותר מכל גמ"ח או הוצאת ספר לזכרם…
וגם היקרים לכם – מחכים לכם שם, בעולם העליון. מחכים לזכות הזאת. מחכים שתרימו גם אתם את תרומתכם, ותעניקו להם את מה שהם לא יכולים לקחת בכוחות עצמם… גם הם רוצים לעלות ממדור למדור, גם הם רוצים לשבת להנות מזיו השכינה, כשעטרותיהם בראשם, בזכות המשניות שנלמדו לזכותם, כל הש"ס באותו יום עצמו.
ורק אתם יכולים לעשות זאת עבורם – – –
כתבה 3 – דף שכולו מסגרות קצרות. אפשר לשים במרוכז ואפשר לשלב בין הכתבות האחרות.
- מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אידלשטיין שליט"א: "לימוד ש"ס משניות ביום היארצהייט הוא עילוי הנשמה המעולה ביותר, ואפילו כשהיארצהייט חל בשבת עדיף בו ביום"
- כל התרומות המגיעות לפרוייקט 'משנתכם' מועברות במלואן לקידום ילדים ונערים בלימודי גמרא!
- זכויות ש"ס משניות וזכויות לימוד הגמרא של הילדים שקיבלו סיוע בזכותכם – יעמדו ליקירכם ע"ה ויעלוהו מדרגה לדרגה בגן עדן
- (מספר מעודכן) של תלמידים יקרים זוכים ל(מספר מעודכן) של שעות לימוד מידי שבוע בשבוע, בזכות התרומות הנכנסות למוקד 'משנתכם'.
- כל 210 האברכים הלומדים לעילוי נשמת יקיריכם – עושים זאת בהתנדבות גמורה ושלא על מנת לקבל פרס, לימוד לשם שמיים ממש!!!
- (מספר מעודכן) של תלמידים יקרים כבר סיימו את שעות הלימוד הפרטי, משום שהגיעו לרמת כתתם והם מסוגלים להמשיך בכוחות עצמם!
ציטוטים בכתב יד
- "מבקשים אנו להביע את הכרת הטוב העצומה… הילד שלנו, שתמיד התקדם לאט יותר מחבריו והדבר הסב לו ולנו כאב לב נורא – זכה השבוע בחידון הכתה במקום שני… האושר לא יתואר, וכל זה בזכותכם!" (א,מ)
- "…אחים תאומים, אחד מצליח ומוכשר והשני נגרר אחריו, וכבר פזל לענינים לא רצויים, והכאב רב מהכיל, ומזמן שמקבל את הסיוע התהפך ליבו לאהבת התורה, ועושה חיל בלימודו, וכמובן שכל הדברים האחרים פסקו… ודמו ודם זרעיותיו בזכותכם…" (ש,ק)
- "הילד משפיע על כל אחיו ועל כל המשפחה… ההתלהבות שבה הוא חוזר מהשיעור הפרטי מדביקה את כל בני הבית… כולם לומדים והוא עולה על כולנה, אין לשער ואין לתאר…" (פ,ב)
- "תבורכו בכל הברכות… זכינו לתרום לימוד ש"ס משניות ביום היארצהייט של אבינו ז"ל, ואנו חשים התרוממות הרוח על שזכינו להעניק לו מעט ממה שעשה עבורנו כל חייו…"
- "הורינו נפטרו בימים סמוכים (שנה אחר שנה) וכעת זכינו שישלימו ש"ס משניות באותו יום על כל אחד מהם, בתאריך היארצהייט שלו, בפעם הראשונה מאז נפטרו. והדבר ממלא אותנו אושר אין קץ"